בעזרת השם

עדכון יום ו’ 15:00 עוד שינויים בכותרת המשנה ובפרטים בצד ימין. פוסט מלא יעלה הלילה.

עדכון 1:55 נעשו תיקונים, לטובת מי שברח מפני שלל טעויות ההקלדה.

לילה טוב לכולם. אני שמח שבאתם לכאן הערב לטקס הסרת הלוט מעל שמו החדש של הבלוג. ראשית, הבטחתי כיבוד, אז בבקשה, תתכבדו:

(וזה יותר טעים מהגרסא המשמינה, באמת!)
טוב, נעשה את זה קצר וקולע: מחוץ לפריים. זה השם שנבחר. שק הקומפלימנטים ותהילת העולם המובטחים יישלחו לא”ש ברגע שיישלחו פרטים למשלוח. עד אז אני שומר את תהילת הנצח אצלי, ואני מקווה להתאפק ולא לגמור את כל הקומפלימנטים מהשק.
ועכשיו לעניינים השוטפים, שיהיו מאוד תמציתיים, אני מקווה להרחיב על כל אחד מהנושאים בקרוב.

---

במשמרת הלילה המוארכת מאמש צפיתי ב-3 סרטים. להלן פינת בקיצור נמרץ לסיכום התרשמותי מהם. אגב, הפינה מוגשת היום בחסות Ben & Jerry’s:
פאי: סרטו של דארן ארונופסקי. בימוי גאוני, סיפור טוב. סרט מומלץ ביותר למי שאהב את רקוויאם לחלום. פחות מזעזע מרקוויאם, אבל עדיין קשה למדי. הבימוי של ארונופסקי כל כך חזק ואפקטיבי שהסרט רודף אותי עד עכשיו. אם לנקד בשיטת הכוכבים: 4.5
איש מת: ג’וני דפ הוא רואה חשבון בשם וויליאם בלייק, שמגיע לעבוד בעיר הכי נידחת במערב הפרוע, אלא שהתוכניות שלו לא יוצאות לפועל, במקום לעבוד, הוא מסתבך במשולש אהבה קטלני ויוצא למסע הישרדות, במהלכו הוא ניצל על ידי אינדיאני – סליחה, אמריקאי יליד – בשם אף אחד. סרט יפהפה של ג’ים ג’רמוש. אם בפיי, האינטנסיביות של הבימוי היא ההישג הגדול, כאן זוהי העדינות, והמוזרות המקסימה כל כך של ג’רמוש שעושה את הסרט. עם הופעות קצרות של שלל שמות גדולים: רוברט מיצ’ם, איגי פופ, גבריאל ביירן ועוד ועוד. אה כן, גם מילי אביטל משחקת שם. גם כן 4.5 כוכבים.
מייג’ור דאנדי: אכזבת הערב. פשוט הסרט הפחות טוב של סם פקינפה (קישרתי אליו מספיק בפוסטים קודמים). קטי האבר, שעבדה עם פקינפה מאוחר יותר, אמרה בפסטיבל חיפה שהסרט הזה היה מין ניסוי כלים לקראת חבורת הפראים. וזה אכן נראה כמו ניסוי שלא כל כך הצליח. צ’רלטון הסטון, מהנאדים הנפוחים ביותר בהסטוריה של הוליווד, מגלם את מייג’ור דאנדי מצבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית, נאד נפוח בפני עצמו, ששולח את עצמו למשימה בעומק השטח המקסיקאי. הוא נאלץ(?) לפקד על חבורה של אסירים דרומיים בראשותו של קפטן טיירין (ריצ’רד האריס). הסיפור עצמו טוב, אבל הסרט לא עובד. אני מניח שזה גם מפני שראיתי את הגרסא המורחבת, כי קיצוץ של כמה סצינות מתוך הסאגה בת השעתיים ורבע הזו, היה יכול לדייק יותר את הסרט, שמתפזר ליותר מדי כיוונים. המוסיקה נוראית לעתים, וזאת בניגוד לפסי הקול המופלאים של פיי ואיש מת. האסירים הדרומיים מורכבים מהרבה שחקנים קבועים של פקינפה – בן ג’ונסון ,אל. קיו. ג’ונס, סלים פיקנז, אר. ג’י. ארמסטרונג וכמובן וורן אואטס שהפך בחודש האחרון למושא הערצה אצלי. 3 כוכבים ולא יותר (וזה כלום בשביל פקינפה)

אני מקווה שזו פעם אחרונה שאני משתמש בשיטת הכוכבים, אבל פשוט אין לי כוח להרחיב.

---

אם כבר וורן אואטס, בסיור היום באוזן השלישית ראיתי כמה דברים ששווה להמליץ עליהם:
בארץ התיכונה לא, זה לא קשור לשר הטבעות או משהו בסגנון. זה כנראה התרגום לעברית של Ride The High Country. סרטו הראשון של פקינפה שאני ראיתי, ואחד הטובים שלו לדעתי. סצינה הסיום פשוט מופתית. חלק גדול מהקבועים של פקינפה מופיעים גם כאן. וכמובן שגם וורן ביניהם. זוהי הוצאה מחודשת עם תרגום לעברית ומספר תוספות מעניינות.

עטאש – צימאון סרטו המפעים של תאופיק אבו וואיל. בשלוש מילים: אסף סודרי גאון. הסרט הוא מצוין מכמה וכמה סיבות, אבל הראשונה שבהם היא הצילום העוצר נשימה של סודרי. כנראה הסרט הישראלי שצולם הכי טוב, ובטוח שכך מבין אלו שאני זוכר. ורק תמיהה קטנה – למה על ה-דיוידי כתוב שהסרט הופק בישראל ובפלסטין? למיטב ידיעתי ההפקה והצילומים נעשו כולם בתחומי הקו הירוק, וגם אבו ואיל (שגר בתל-אביב) וגם השחקנים הם בעלי תעודות זהות כחולות.
יש עוד, אבל חלאס – עייפתי.

---

בפעם הבאה משהו על הבועה שראיתי היום, ודברים אחרים.
לילה טוב.