נעשה כאן לינץ’!

היום עלה לבתי הקולנוע (גם שלושה אולמות זה בתי-קולנוע), סרטו החדש של דיוויד לינץ’. בזמנו הבטחתי משום מה פוסט מיוחד על לינץ’, לכשיעלה הסרט – עכשיו הגיע הזמן לפרוע את השטרות.

הכל התחיל לפני 61 שנים במיסולה, מונטנה. ב-20.1.1946 דיוויד נולד – בן לחוקר חקלאות ולמורה פרטית. השנים המוקדמות שלו לא העידו על משהו יוצא דופן, בסך הכל ילדות רגילה של מה שנקרא ילד “אול-אמריקן”, כולל קריירה מבטיחה בצופים. לאחר סיום התיכון (תיכון לאמנויות, יש לציין) דיוויד בילה שנה במוסד ללימודי אמנות בבוסטון, אבל פרש לאחר שנה והחליט לראות עולם עם חברים ונסע לאירופה לשלוש שנים. כלומר, הוא תכנן לחזור אחרי שלוש שנים, בפועל הוא חזר לארה”ב כבר אחרי שבועיים, ובסופה של הסאגה, בגיל 20 הוא נרשם ללימודי אמנות בפילדלפיה.

בפילדלפיה הוא התחיל להתעסק באנימציה ובקולנוע, ובסוף השנה הראשונה הוא הציג את הסרט שישה אנשים מקיאים, שארך 57 שניות וזכה במקום הראשון בתחרות הסרטים של בית הספר. ניתן לצפות בסרט כאן, דרך MySpace. בעקבות הסרט הזה, לינץ’ התחיל להתמקד בקולנוע, וובשנה הבאה הוא יצר את הסרט הבא שנקרא האלף-בית:

ב-1970, לינץ’ קיבל 5,000 דולר כמענק ליצירת סרט הגמר שלו, הסבתא, שכבר נראה עוד יותר דומה ליצירות עתידיות של לינץ’, עם חפירות בתת-מודע ובצד האפל של הנפש, הנה כמה קטעים מהסרט (עם מוסיקת רקע לא טובה):

כשמאחוריו כמה סרטים מוערכים מאוד, לינץ’ התקבל ללימודי המשך בבית הספר האמריקאי לקולנוע בלוס-אנג’לס, שם הוא התחיל לעבוד על הסרט הראשון שלו באורך מלא. תקציבו של הסרט מוערך בכ-10,000 דולר, ולקח ללינץ’ וחבורתו כחמש שנים להשלים אותו. אבל בסופו של דבר, זה היה שווה את זה. ראש מחק, הוא יצירת המופת הראשונה של לינץ’: זהו סרט סוריאליסטי על גבול הפנטזיה האפלה, שעוסק בחרדותיו, פחדיו ותשוקותיו של גבר צעיר, שנולד לו בן קצת חריג. (האגדה מספרת שליצירת התינוק הם השתמשו בעובר של פרה, לינץ’ עצמו מסרב להתייחס לנושא עד היום). זוהי גם הופעת הבכורה של ג’ק נאנסי, חברו הטוב, שייהפך עם השנים לקמע שלו ויופיע בכל סרטיו בתפקידים קטנים ומוזרים, עד מותו המסתורי והבלתי מפוענח ביום הולדתי ה-14 (30.12.1996). כאשר ראש מחק יצא סופסוף לאקרנים ב-1977, הוא הפך במהרה לסרט פולחן, והיה אחד מהלהיטים הכי גדולים של סרטי חצות באולמות באמריקה. ללא ספק, לינץ’ יצר לעצמו שם.

בעקבות ההצלחה של ראש מחק, פנה ללינץ’ לא אחר מאשר מלך הפארסות מל ברוקס וביקש ממנו לביים את הסרט הבא שהוא יפיק – סרט על ג’וזף מריק, הידוע גם בתור איש הפיל. לינץ’ ככל הנראה לא היסס להצעה לביים סרט “רציני”, והסכים לקחת על עצמו את הפרויקט. התוצאה היא אחד מהסרטים הפחות “לינצ’יים” שלו, אבל בהחלט סרט מצויין, עם הופעות מצויינות של ג’ון הארט כמריק, ושל אנתוני הופקינס כד”ר טרווס שמקבל ומטפל באיש הפיל. הנה שתי הדקות הראשונות של הסרט, שהן הרגעים הכי אופייניים ללינץ’ בסרט והן בעצם תת המודע של מריק:

איש הפיל העניק ללינץ’ מועמדות לאוסקר בקטגוריית הבמאי, וגם חוזה ענק עם דינו דה-לאורנטיס, מפיק-על איטלקי שניסה לכבוש את הוליווד. החוזה אמר שלינץ’ מתחייב לביים את הפרוייקט השאפתני של דה-לאורנטיסחולית, ובתמורה, האיטלקי יפיק ויממן את שני הסרטים הבאים של לינץ’. ההתחלה של ההתקשרות לא בישרה טובות – חולית הוא סרט גרוע כל כך עד שאני מסרב להרחיב עליו את הדיבור כאן.

למזלינו, לינץ’ החליט לנצל את יתרת הזכות שנשארה לו בחוזה, אבל הפעם בסרט שהוא כתב. לסרט הזה קוראים קטיפה כחולה והוא אחד הסרטים האהובים עלי אי פעם: זאת כנראה היצירה השלמה והמושלמת ביותר של לינץ’. הוא מוכיח בסרט הזה שהוא פשוט מאסטרו של קולנוע. סרט חובה חובה חובה, ואני מתנצל אם אני נשמע קצת כמו בת 16 מתלהבת, אבל ככה אני מרגיש כלפי הסרט הזה. לינץ’ הצליח ליצור אווירה ייחודית ומאיימת, בעצם לכל סצינה כאן יש את האווירה שלה, וגם לספר סיפור, שהוא אמנם לא פשוט, אבל הוא בהחלט מובן. וגם הריפרורים התוך-תרבותיים שלו נשארים בדיוק ברובד הנכון – לא ברורים מדי (כמו במחילות הנוראי) ולא סתומים מדי (כמו ביצירות המאוחרות יותר של לינץ’). מחמאות בשפע הולכות כמובן גם לצוות השחקנים הנפלא, בראשות דניס הופר ואיזבלה רוסליני, עם עזרה מהדחליל קייל מקלכלן ולורה דרן המעולה.

קטיפה כחולה התחיל לא רק את הרומן של לינץ’ ואיזבלה רוסליני, אלא גם את שיתוף הפעולה בין לינץ’ ללורה דרן, שנבחרה לתפקיד המוביל גם בסרטו הבא – לב פראי, לצדם של אימא שלה, דיאן לאד ושל ניקולס קייג’ נישא על כתפי ההצלחה הביקורתית של סרטו הקודם, לינץ’ זכה עם לב פראי בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. בסרט עצמו ניכרת ההשפעה של MTV ושל פרסומות שלינץ’ התחיל לביים, ושוב – הראש הביזארי של לינץ’ שמנצח על הכל עם כשרון בלתי נגמר.

במקביל להפקת לב פראי, לינץ’ התחיל בפרויקט שהכניס אותו גם לעולמם של מי שלא יוצא מהבית לאולמות הקולנוע, סדרת הטלוויזיה המופתית – טווין פיקס. אני מודה שבאופן אישי יש לי חור עצום בהשכלה בכל מה שקשור לסדרה הזו (אמא ואבא לא הרשו לי להישאר ער…) אבל אני בהחלט מתכנן לסגור אותו יום אחד. בינתיים, הנה החלום הראשון (?) והמפורסם ביותר (??) של הסוכן קופר, הלא הוא הדחליל מקלכלן: כידוע, הסדרה הושלמה בסופו של דבר עם סרט – טווין פיקס – אש לכי עימי.

הסרט הבא של לינץ’ הוא כביש אבוד, מעשיה עירונית הזויה ודי סתומה עם ביל פולמן ופטרישיה ארקט, אם תשאלו אותי, זוהי גרסה מוקדמת ולא כל כך מוצלחת של מלהולנד דרייב. כביש אבוד הוא הסרט הפחות אהוב עלי (חוץ מחולית, כמובן), אבל אתם לא חייבים לסמוך על הטעם שלי.

לדעתי גם לינץ’ לא היה מבסוט מהסרט, עובדה שהסרט הבא שלו הוא שינוי כיוון מוחלט. סיפור פשוט הוא תסריט שלינץ’ כתב ביחד עם העורכת הקבועה שלו ומי שהייתה בת-זוגו לתקופה מסויימת, מרי סוויני, והוא בגדר חזרה אוהבת לאמריקנה הפשוטה שבה לינץ’ נולד. ריצ’רד פרנסוורת גילם את אלווין סטרייט, חוואי מבוגר שנוסע לבקר את אחיו (הארי דין סטנטון, עוד קבוע של לינץ’). לכאורה באמת סיפור פשוט, אלא שאלווין עושה את הדרך בת מאות הקילומטרים כאשר הוא רכוב על מכסחת דשא. מה שמשנה מעט את הסיפור. שוב, כמו באיש הפיל, לינץ’ הוכיח לכל המפקפקים שהוא לא חייב סוריאליזם ואימה כדי לעשות סרט טוב, מספיקים לו גם זקן אחד ומכסחת דשא אחת.

עכשיו לינץ’ הרגיש מוכן לחזור למגרש המשחקים הרגיל שלו – הוליווד וחלומות בלהה קולנועיים, שני הנושאים (המשלימים) האלו עומדים במרכז של מלהולנד דרייב, סרט הקולנוע הקודם של לינץ’. זהו סיפורן של ריטה (לורה הרינג) ודיאן/בטי (נעמי ווטס), שנפגשות בנסיבות מסתוריות לאחר תאונת דרכים בלוס אנג’לס וחייהן מתערבבים אלו באלו על רקע חיי החברה בהוליווד וכמובן, סיוטים וסיוטים.

מאז מלהולנד דרייב לינץ’ היה עסוק בעיקר בטיפוח אתר האינטרנט שלו, שם ניתן לצפות בפרקים מהסיטקום המוזר שלו ארנבים ובקטעי וידאו ואנימציה אחרים שלו, כמו גם לרכוש רינגטונים משעשעים ועוד כל מיני תופינים, אלא שהכל בתשלום…

זהו, נראה לי שסיימתי את קיצור תולדות חייו ויצירתו של דיוויד לינץ’, עכשיו צריך לראות את אינלנד אמפייר.

This entry was posted in קולנוע. Bookmark the permalink.

7 Responses to נעשה כאן לינץ’!

  1. Nimrod's Son says:

    סקירה מעניינת ועניינית, חידשת לי כמה דברים. 🙂

    אני מסכים איתך לגבי קטיפה כחולה, וגם לי יש חור בשם טווין פיקס. 😳

  2. טלמאכוס says:

    לדעתי ראש מחק הוא הסרט הטוב ביותר שלו, וגם אחד הסרטים החוויתיים הטובים ביותר מאז ומעולם. כביש אבוד הוא הסרט השני הטוב של לינץ’.
    אני גם ממליץ לראות את DUMBLAND. זו סדרת אנימצית פלאש של 8 פרקים, כל פרק באורך של דקות ספורות. דייויד לינץ’ צייר, ביים, כתב ודיבב, כלומר, יצר הכול לבדו בסטודיו שלו. מדובר במשל מהפנט ווולגרי על הטירוף האנושי, השפע האמריקאי והטרגדיה של השיעמום בחיים המודרנים.

  3. א"ש says:

    איזה פוסט! ללקק את המסך. התכוונתי לראות עוד פרק של טווין פיקס אבל הצלחת לגזול לי שעה וחצי מהיום, לפחות אני שמח לדעת שאתה מאלה שמסוגלים לצלוח יצירה של לינץ’ ועדיין יכולים לשמור על השקט הנפשי כדי לאהוב אותה. פוסט ארוך מצריך תגובה ארוכה:

    לא ראיתי אף אחד מהסרטים הקצרים שלו עד עכשיו, אז תודה על זה.

    ראש מחק היה בשבילי סרט אדיר בהשפעה שלו, שחפרתי בו אינספור פעמים. ולרוב האנשים אני ממליץ לראות אותו בייחוד בשביל הזמזום המוזר באחורי הגולגולת לאחר הצפייה בו. אפילו ישנו סיפור שסטנלי קובריק (זצ”ל) נהג להקרין את הסרט לשחקנים בעת צילומי “הניצוץ” כדי להכניס אותם לאווירה המתאימה.

    די נמאס לי (זהירות משחק מילים נדוש מתקרב) מהלינץ’ בחולית כולל זה שהוא בעצמו ביצע כאשר הוא התכחש לסרט. זה הסרט הראשון של לינץ’ שראיתי עוד שהייתי קטן מאוד, והוא היה בשבילי חזק מאוד בזמנו – והוא עדיין כזה. נכון שעכשיו לאחר שישנם אלפי סרטים מאחורי קל לי יותר לראות את הפגמים בסרט, אבל קראתי את הספר, ומכל העיבודים לספר, כולל הביצוע המושקע של ערוץ המדע בידיוני האמריקאי, לינץ’ הכי קרוב לחזון המקורי. כוחו של המדבר מוצג בצורה מושלמת, הפסקול עדיין אחד הזכורים ביותר, האפלה והטירוף סביב האגדה מאוד אפקטיביים והשימוש במונולוגים פנימיים, שהוא חלק אינטגרלי בספר, עשויים בצורה יעילה למרות החוק הידוע של רוברט מקי לגבי שימוש בהם בקולנוע.

    ב”כביש אבוד” לינץ’ סוף סוף הצליח לאבד אותי בסיבוב, וכל מילה שלך על הסרט מדוייקת, תמיד הרגשתי שזה חימום מנועים לקראת “מלהולנד דרייב”, מה גם שלשניהם יש התייחסות למילה “כביש” בשם שלהם.

    “לב פראי” הוא החור בהשכלה הלינצ’אית שלי אבל את החור של “טווין פיקס” אני עומד לסתום עוד החודש (בסך הכל שתי עונות – 30 פרקים) ולצערי רק ה-12 פרקים הראשונים (בערך) באמת יכולים להקרא יצירת מופת, השאר מתישים בדרמה סבונית מיותרת.
    אבל מעבר להשפעה האדירה של הסדרה לגבי סיפורים חצי על-טבעיים בפריים טיים, אפשר גם לראות בברור בסדרה את האבא הרוחני של ז’אנר הסדרות הקולנועיות כמו “הסופרנוס”, “אבודים”, “עמוק באדמה”, “רומא” וכו’.

    ולסיום: מאוד ביאס אותי שהאתר בתשלום כי כבר הרבה זמן שמעתי עליו רק דברים טובים. זה מרגיז כמעט ברמה שהייאו מיאזאקי עושה סרטים קצרים שמקרינים רק במוזיאון של אולפני גיבלי ביפן ואם אתה לא טס לשם אין לך דרך לראות אותם. אומנים בסדר גודל כזה לא צריכים להתעסק בספירת מטבעות, הרי כסף גדול אין מזה גם ככה, אז לפחות שיהיה בחינם.

  4. דואל says:

    Nimrod’s Son – תודה.
    טלמאכוס – רשמתי לעצמי את דאמבלנד (האמת היא שרשמתי את זה לעצמי די מזמן, אבל עכשיו זה עלה שלב בסולם העדיפויות שלי).
    א”ש – איזו תגובה כיפית.
    בקשר לחולית – שמתי לב לכך שמי שקרא את הספר אהב את הסרט הרבה יותר ממי שלא קרא אותו. כך שהסרט כיצירה עצמאית אולי נכשל, אבל כנראה שהוא מוצלח כהשלמה של הספר, או עיבוד טוב שלו.
    אני חושב שיש DVD עם הסרטים הקצרים שלו באוזן (לפחות בסניף ת”א).
    טווין פיקס – לינץ’ לא חתום על כל הפרקים, הוא ביים את 7 הפרקים הראשונים ועוד 8 בעונה השנייה, וכתב רק את העונה הראשונה ואת הפרק הראשון בעונה השנייה.

  5. א"ש says:

    דרך אגב, לינץ’ משחק בעצמו במספר פרקים בטווין פיקס וזה מאוד מבדר לראות אותו.

  6. דואל says:

    תמיד מבדר לראות את לינץ’!
    הנה קטע (שירד בעריכת הפוסט) בו הוא מסביר איך לקבל רעיונות טובים באמת. אני מתנצל על איכות הסאונד.

    שימו לב שאחד הביטויים האהובים על לינץ’ הוא Thang (שיבוש של Thing) – במהלך השנה וחצי שאני לומד קולנוע, ובעיקר בשנה האחרונה, אין מילה ששמעתי יותר פעמים מאשר “הדבר“. סוד מקצועי, אני מניח…

  7. דוד says:

    חולית סרט מהמם, יצירת מופת. ראיתי כמה וכמה פעמים ונהניתי . זאת כמובן לאחר שקראתי את הספר…

    גם לגבי כביש אבוד אני לא מסכים להגדרה מעשיה סתומה. כשמפענחים את הסמליות של הדמויות בסרט הוא נעשה ברור( כך גם במלהולנד הנפלא). אגב סצינת המרדף בכביש אבוד היא קטע חובה!

    בכלל אני אוהב את האוירה הלינצ’ית, את הגיטרות המתנגנות , את המיסתורין, התמימות, האלימות, הסימליות המאתגרת … תענוג!

    דוד

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s