אימפריה של איש אחד (על אינלנד אמפייר)

אינלנד אמפייר הוא חוויה קולנועית, אפשר אפילו לומר על-קולנועית (ויש שיאמרו אל-קולנועית), לדעתי זה סרט שחובה לראות. אבל לפני כן רצוי ללמוד קצת על דיוויד לינץ’, ולהכיר לפחות את הסרטים האחרונים שלו – כביש אבוד ומלהולנד דרייב בעיקר – כדי להבין את סוג החוויה, שלא כולם רוצים ויכולים להנות ממנה. מי שרוצה לקצר תהליכים, מוזמן להיכנס לתקציר שעשיתי על הקריירה של לינץ’.
לדעתי, כמי שמכיר, אוהב ועוקב אחרי הקריירה של לינץ’, אינלנד אמפייר הוא פסגת היצירה שלו עד עכשיו, מיצוי של נושאים וסגנונות שמלווים אותו בעשור וחצי האחרונים. אבל לפני שאתחיל בתיאור מפורט יותר, אני חייב לשים כאן אזהרה. אמנם אין כאן ספוילרים מפורשים, אבל יכול להיות שלפני צפייה בסרט כדאי לדלג ישר לשורה התחתונה, ולקרוא את שאר הביקורת רק אחרי צפייה בסרט, פשוט כדי לחוות אותו בשיא העוצמה. אחר כך אתם יכולים לבוא אלי ולחפש הסברים.

נאמנות – בגידה. חלום – סיוט. מודע – תת מודע. אמת – אשלייה. סרט – זרם תודעה. עבר – עתיד. שחקנים – זונות. אני – אני

זאת פחות או יותר העלילה של אינלנד אמפייר,תראי, השחקנית שאת מחליפה נרצחה, אבל שזה לא ידאיג אותך להתחיל להסביר אותה במושגים פחות מופשטים ייאלץ אותי לומר שזהו סיפורה של ניקי גרייס (לורה דרן), שחקנית הוליוודית, שמקבלת את תפקיד חייה בסרט חדש לצידו של דבון ברק (ג’סטין ת’רו), כוכב ופלייבוי ידוע. עם תחילת החזרות, הבמאי (ג’רמי איירונס) מגלה להם שזהו בעצם רימייק לסרט פולני שמעולם לא הושלם מפני ששני השחקנים המובילים נרצחו.
ככל שעשיית הסרט מתקדמת, ניקי נכנסת יותר ויותר לתפקיד שלה, או אולי בעצם צריך לומר שהתפקיד שלה נכנס יותר ויותר אליה. ניקי מוצאת את עצמה נגררת לרומן מזדמן עם דבון, למרות שברור גם לה וגם לו שבעלה רב ההשפעה של ניקי לא יעבור על זה בשתיקה. בנוסף לכל אלה, כל האירועים שקורים לה נחזו מראש על ידי מבקרת מסתורית ומוזרה.

ברור ומובן, אם כן, רגע, זה סרט או סרט?שניקי מתחילה להיכנס ל- אהמממ…. בואו נגיד שהיא נכנסת לסרט. סרט שהוא הסיוט הכי גדול שלה. בנסיונה להבין מי היא באמת ומה הסיפור שלה, היא נכנסת לתפקיד שלה בצורה טוטאלית, מה שמפיק מצד אחד הופעה מחשמלת ומרתקת על המסך, אבל מצד שני אובדן שליטה שמגיע עד לאבדן זהות בחיים האמיתיים שלה.

בתוך העולם הסיוטי של ניקי, לינץ’ משתמש שוב בשיטות ישנות שלו, בראש ובראשונה מדוברמבעד למראה? בעריכת סאונד מופרעת וקיצונית, עם רעשי רקע שאינם פוסקים, ועם זאת מאפיינים כל סצינה וסצינה בגוון שונה. בנוסף, השימוש שלו במצלמת וידאו דיגיטלית רגילה, מאפשר לו ליצור דימויים ולשחק עם פורמט הצילום, כך שכל דמות וכל רגע חשוב מצולמים בסגנון שונה וייחודי. כמובן שיש כאן גם הרבה עניין של משחק עם המוח של הצופה, כמו גם של הדמות הראשית, ומי שלא אוהב שמשחקים לו עם המוח וודאי יעזוב את הסרט מהר למדי. מצד שני, אני חייב להגיד שזה מסקרן ומפחיד אותי כאחד לחשוב על התוצאה של צפייה בסרט הזה תחת השפעה של חומרים ממסטלים שונים.

עד כאן העלילה הרשמית. אבל כמו תמיד אצל לינץ’, ברור שזה ממש לא מה שחשוב.אז אנחנו לא המרכז של הסרט? מה שחשוב אצל לינץ’ זה הנושאים, ואיך להעביר את הנושאים. הנושאים של אינלנד אמפייר הם אותם נושאים בדיוק של כביש אבוד ומלהולנד דרייב (והם כל אותם יחסים דיכוטומיים שפירטתי בתחילת הביקורת). אם בהזדמנות קודמת כתבתי שכביש אבוד הוא בעצם מעין פיילוט למלהולנד דרייב, הרי שעכשיו לינץ’ כבר מצליח לרדת עמוק יותר אל אגם הרעיונות שלו, ולגעת במהות של הנושאים שלו בצורה מופשטת ומורכבת כאחד.כל מה שהיה מגושם בכביש אבוד, ולא לגמרי מהודק במלהולנד דרייב, מקבל כאן את הטיפול הראוי ואת ההגשמה הנכונה ביותר שאפשר (או בעצם אי אפשר) להעלות על הדעת.

לינץ’ חוזר ואומר שהוא התחיל לצלם את הסרט ללא תסריט, כן, תגידו לצלם שיצלם את זה ככה... רגע בעצם אני גם הצלם.ושהחיבור בין הסצינות נעשה רק בחדר העריכה. תרשו לי לפקפק בכך. גם אם לא היה תסריט כתוב ומדויק לכל סצינה, הרי שהמבנה של הסרט הוא כל כך מהודק – בצורתו הבלתי שגרתית – שאני מתקשה להאמין שהוא צולם בצורה חופשית ובלתי מודעת. אני מאמין שלינץ’ ידע בדיוק מה הוא רוצה להשיג, הוא רק לא טרח לשתף בכך אף אחד. ומה הטעם לשתף באמת, הרי הוא עשה הכל בסרט הזה – כתב, בייים, צילם וערך – היחידים שהשתתפו בסרט חוץ ממנו (והצוות הטכני העצום) הם השחקנים, שככל הנראה באמת אילתרו חלקים מהסרט ובכך העניקו לו חלק מעוצמתו.

בנוסף לטריקים שאנו כביכול כבר רגילים אליהם מסרטים קודמים שלו, לינץ’ ניצל את פסק הזמן הארוך מאז סרט הקולנוע הקודם שלו כדי יש לי סוד. חהחהחהלבנות עוד רבדים של סאטירה מאיימת על הוליווד, שזה נושא משני בסרט. אחד מהכלים שלו לסאטירה הזו היא אותם ארנבים מדוברים. לפני כמה שנים לינץ’ יצר “סיטקום” אינטרנטי בהשתתפות כמה דמויות ארנביות-אנושיות (אחד מהם מדובב על ידי נעמי ווטס, ונדמה לי שאחר על ידי לורה הארינג, שותפתה של ווטס למלהולנד דרייב), שמדברות משפטים סתומים וחסרי קשר אחד לשני, מצולמים בסגנון חזיתי, כמו סיטקום אמריקאי טיפוסי, מדי פעם הדיבור שלהם מופרע על ידי פרץ צחוק או מחיאות כפיים מה”קהל”, וברקע סאונד לינצ’י מטריד ומאיים. פן נוסף של הסאטירה הוא השימוש הבוטה של לינץ’ בציוד הצילום הכי פשוט שקיים, בזמן שבסרט שבתוך הסרט ישנו הציוד הכי מתקדם שיש, אבל הוא רק מצטלם, ולא מצלם. עוד רובד של ההתייחסות לקולנוע בסרט הוא בעריכת הסאונד, כאשר לאורך כל הסרט קיים רעש חזק במיוחד של נסיעת הסליל בתוך המקרנה (אלא אם כן המקרנה של קולנוע גת היא רעשנית במיוחד).

כמה מילים על לורה דרן. דרן הייתה מהשותפות היחידות של לינץ’ בעשיית הסרט הזה, ואני מאמין שרק היא (או אולי נעמי ווטס עם עבודה קשה)מי אני? מי אני? מי אני? היתה יכולה לבצע את התפקיד הבלתי אפשרי של ניקי. היא פושטת ולובשת לפחות שלוש או ארבע זהויות שונות במהלך הסרט, ומצליחה לבצע את כולם בצורה מהפנטת, חלק ניכר מהעובדה שאני ושותפיי לצפייה ישבנו מרותקים למסך במשך שלוש שעות קשור ישירות אליה, פשוט משחק מושלם. באופן מוזר, ולמרות שהם לא מהשחקנים האהובים עלי, התרשמתי מאוד גם מההופעות של ג’רמי איירונס וג’סטין ת’רו, וכמובן שגם הארי דין סטאנטון (כבר בן 80, האיש) שעושה תפקיד קטן ומקסים/מפחיד כתמיד.

כדי להסיר צל צילו של ספק, אינלנד אמפייר הוא סרט מטריד, קשה, מפחיד, כמעט הייתי אומר סתום, אלמלא הייתי מאמין שהוא לא סתום. ולינץ’ עושה אותו במיומנות ובמומחיות מקצועית כזו גדולה שלא נותר אלא לעמוד בסוף הסרט ולהריע לכישרון ולעוצמתיות של העבודות של האיש הזה. אם לא אכפת לכם לנדב את המוח שלכם לשלוש שעות של חוויה חיצונית, ולתת לגאון מטורף לשגע לכם את המערכות, אינלנד אמפייר הוא סרט חובה. אם זה נראה לכם יותר מדי מסרט, אולי עדיף שתוותרו ותלכו לראות סרט אחר.

This entry was posted in ביקורת, קולנוע. Bookmark the permalink.

6 Responses to אימפריה של איש אחד (על אינלנד אמפייר)

  1. galili says:

    הרבה דברים שמעתי על הסרט הזה, אבל זה שהתסריט מהודק? בכל מקרה, כמעריץ ותיק של לינץ’, אני מצפה לצפות בו. ברור לי שגם מאחורי הסרט הזה, כמו מאחורי כל סרטיו, יש עלילה קוהרנטית.

  2. דואל says:

    הרבה דברים שמעתי על הסרט הזה, אבל זה שהתסריט מהודק?

    כתבתי בפירוש שהתסריט מהודק בצורה לא שגרתית. המבנה שלו מוביל את הצופה לחורים שחורים עלילתיים שפולטים אותו פתאום במקום וזמן אחר, אבל לא בלי קשר למה שהיה קודם ולמה שיבוא אחר כך. התחושה שלי היתה שכל מהלך כאן היה מתוכנן בקפידה

  3. דבורית says:

    מסירה בפניך את הכובע. זה מעבר לכוחותי הנפשיים והאינטלקטואליים.

  4. א"ש says:

    אני אחזור לכאן כשאראה אותו. מקווה שבקרוב.

  5. רובי says:

    הכל טוב ויפה, ברמת התיאוריה
    חסרות לי דוגמאות/המחשות מהסרט

  6. דואל says:

    הכל טוב ויפה, ברמת התיאוריה
    חסרות לי דוגמאות/המחשות מהסרט

    זה חלק מהקטע – אוצר המילים שלי לא מספק כדי להסביר מה קורה בסרט ואיך שזה קורא, מה עוד שאני לא רוצה להרוס את חוויית הצפייה של מי שעדיין לא צפה בו – זו לא עבודת ניתוח על הסרט אלא ביקורת.
    אבל באמת – חלקים גדולים מאוד מהסרט אני לא יודע איך לתאר במילים.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s