אני עובר מסרט לסרט, ורק המוות קבוע

הערב התקיימו ההקרנות של התרגילים שצילמנו בסמסטר א’, מדובר גם על התרגילים התיעודיים וגם על תרגילי הסצינה העלילתיים שייתכן שוותיקי הקוראים זוכרים את התקופה המטורפת שבה הם הצטלמו, אי שם בחורף שעבר. ערב ההקרנות היה פחות או יותר עבודה של איש אחד, עבדכם הנאמן. לא זכור לי אם נודבתי או התנדבתי למשימה הזו, אבל בכל מקרה הייתי האחראי הכמעט בלעדי על הפקת הערב – בעיקר בכל מה שקשור לאיסוף התרגילים השונים מהסטודנטים, והבאתם לכדי הקרנת דיוידי ראויה לשמה.

המשימה הקשה ביותר הייתה לאכוף דד-ליין על החבר’ה, ולא פחות מכך – לאכוף דד-ליין על הנהלת בית-הספר שסירבה להבין שעד שהסטודנטים לא יראו על לוח השנה תאריך ושעה קבועים להקרנות, עריכת הסרטים תימשך לנצח. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן ארוך שכלל ויתורים כואבים לשני הצדדים, נקבע התאריך המיועד להיום. למען הדיוק, אני אמרתי שההקרנות יהיו בתאריך הזה ולא מעניין אותי כלום, כבר נמאס לי לדחות ולדחות, כל השאר כבר התיישר לפי הקביעה הזו.

עכשיו, אולי כדאי לעצור ולהזכיר שההקרנה הזו לא היתה הקרנה רגילה. בדרך כלל נהוג להזמין את השחקנים לערב ההקרנה, אולם במקרה שלנו, כזכור, אחד השחקנים נפטר. מכל הבלגן של קביעת התאריך להקרנה, יצא שבסופו של דבר כמעט ואף אחד מהשחקנים שהוזמנו לא הגיע, ועד לרגע האחרון הייתי בטוח שגם המשפחה של זיו, שהוזמנה לאירוע על ידי ועל ידי אלכס לא יבואו, אבל בסופו של דבר, ממש לפני תחילת ההקרנה, הגיעו אלינו וכיבדו אותנו בנוכחותן (ואני אומר את זה ללא שמץ של ציניות או מליצות מיותרת) אימו ואחותו של זיו ז”ל. אלכס ליווה אותן מהמעלית לאולם ומייד כשהן התיישבו התחלתי בהקרנה.

סדר הסרטים נקבע מראש כך שהתרגיל בו זיו שיחק יהיה האחרון לפני ההפסקה. ההקרנה עד לסרט הזה עברה בסדר גמור, חלק מהתרגילים היו טובים , חלק קצת פחות וחלק הרבה פחות, אבל לא משהו מיוחד. אבל כשהתחיל הסרט של אלכס, היה אפשר להרגיש את האווירה באולם משתנה, בהתחלה, מעוצמת הווליום של ההקרנה זה לא היה ממש בולט, אבל ככל שהסצינה נמשכה, נשמע בבירור יותר קול של בכי מהמושבים ליד אלכס. ומייד בסיום הסצינה – מחיאות כפיים סוערות, הרבה יותר מאשר בכל שאר הסרטים.

בסיום הסצינה נחפזתי להודיע על הפסקה ומיהרתי להתייצב ליד אלכס והמשפחה של זיו. הרגשתי שאני חייב להגיד שלום, בסופו של דבר אני הייתי הקישור בינם ובין אלכס. הייתה שיחה מרגשת ומאוד חשובה, בעיקר בשבילן ובשביל אלכס, שהעניין הזה ישב לו על הלב כמו משקולת של 16 טון. הן הודו לנו שוב על שהזמנו אותן וכו’ וכו’, ואני חשבתי שרק עשינו את הדבר היחידי שהתקבל על הדעת, מכורח הנסיבות.

סיגל ונטלי (כך קוראים לאחות ולאימא) לא נשארו מן הסתם להמשך ההקרנות, אבל הערב המשיך בצורה טובה, ובסופו של דבר כולם התפזרו הביתה. מוכנים להתחיל לצלם את סרטי סוף השנה, צילומים שיתחילו ביום חמישי הקרוב.

בעצם זה לא נכון, לא התפזרנו הביתה. לא כולנו בכל אופן. אני ורוב הצוות שיצלם לי את הסרט, התפזרנו לסיור לוקיישן מורחב במרחבי הצילום של הסרט שלי, שיצטלם, אי”ה, בלילות רביעי וחמישי בשבוע הבא.

מיד כשאני מגיע לצילומים של סרטים שלי (תמיד, כאילו שאני כבר מומחה בזה, בסהך הכל סרט “כמעט-אמיתי” ראשון שלי), אני חושש שמא אני לא מוכן מספיק, אולי אני לא באמת יודע מה אני רוצה, סתם מגשש באפילה וזורק שטויות לאוויר. אבל הערב, כשהגענו לראשונה עם צוות ועם מצלמה למקומות. פשוט התחלתי לראות את הסרט. הדברים מתחברים לי. בכל פגישה שאני עושה עם הצלם, המפיקה או עוזר הבמאי שלי, אני מרגיש קרוב יותר להגשמת החזון הזה, והיום זה היה חזק הרבה יותר. פתאום ראיתי שכל הדברים שראיתי בדמיוני ניתנים לביצוע, ואפילו יותר טוב מכפי שחשבתי, ושרוב המכשולים שחזיתי הם לחלוטין עבירים.

עכשיו נשאר לי “רק” להעביר את כל מה שאני רואה בראש גם לשחקנים, ולצלם את זה. זה הכל.

קטן עלי, באמת.

This entry was posted in לימודים, מוות, קולנוע. Bookmark the permalink.

5 Responses to אני עובר מסרט לסרט, ורק המוות קבוע

  1. א"ש says:

    אני מכיר את ההרגשה. בסרט קצר שצילמתי שהיה בסך הכל דקה וחצי אבל מורכב מהמון שוטים מורכבים בחיתוך מהיר, עשיתי לעצמי סטורי בורד מדויק (מדויק זה הגדרה רחבה כשזה נוגע ליכולות הציור המוגבלות מאוד שלי) והמון חזרות בראש של מה שאני רוצה להשיג, אבל עדיין לא ידעתי איך אני אצליח להשיג את כל מה ששאפתי לצלם, והיו לי הרבה ספקות.
    אבל ברגע שהתחלתי לצלם הכל הלך כל כך חלק, הצלחתי להעביר בבהירות לשחקנים את כל מה שאני רוצה וכל הזוויות המסובכות הצליחו לי כפי שדמיינתי ובקושי הייתי צריך להסתכל בכלל בתסריט הצילומים בזכות ההתכוננות הארוכה שלי. באותו רגע הבנתי למה אני בכלל רוצה לביים.

    בקיצור, ככל שההכנה המוקדמת טובה יותר, הצילומים הופכים קלים יותר ומהנים יותר לכולם, וכשכולם נהנים – עוד יותר קל.
    קשה באימונים, קל בקרב.

    בהצלחה! קטן עליך.

  2. דואל says:

    תודה.
    חלק העניין הוא שאני לא עובד עם סטורי בורד מדוקדק ונוטה לשנות ולאלתר כל הזמן – אבל תמיד לאותו כיוון.

  3. מיכל says:

    ברור שקטן עליך 🙂

  4. Nimrod's Son says:

    בהצלחה!

    ואם אתה צריך עזרה (למרות שאנחנו לא מכירים אישית), אני פנוי למדי בתאריכים האלה.

  5. דואל says:

    ברור שקטן עליך

    ברור שברור… 8)

    ואם אתה צריך עזרה (למרות שאנחנו לא מכירים אישית), אני פנוי למדי בתאריכים האלה

    תודה, אם אני אצטרך אני אשלח לך מייל.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s