הקיץ התחיל, יאללה לצלם!

דני רופ ינסה לספר לכם שעדיין לא, ובאופן רשמי רק בעוד שבוע האביב יפנה את מקומו לקיץ, אבל עלי לא יעבדו. הקיץ כבר כאן, וזאת עובדה. איך אני יודע? הלחות בתל-אביב עלתה היום בפעם הראשונה (לתחושתי) מעל לגבולות הסביר, ולא נראה שהיא תרד בחודשים הקרובים. הפעלתי היום מזגן בדירה לראשונה מאז ספטמבר שעבר. גמרתי שלושה בקבוקי מים ביום וחצי. ובעיקר – התחיל השלב המעשי של צילומי סרטי סוף השנה שלנו.

בשנה שעברה כמעט כל הסרטים הסתדרו לנו ברגע האחרון, ועם הרבה מאוד מזל (טוב נו, גם המון קריעת תחת ועבודה קשה). השנה מקונן בי איזשהו חשש שהדברים יפסיקו ללכת איתנו, והקשיים ייערמו וייערמו ויהפכו את הצילומים לבלתי אפשריים. הסרט של מיטל, שהוא הראשון להצטלם, סובל ממזל מחורבן עוד לפני שהתחילו הצילומים, למעשה, הוא מגיע לצילומים (שיתחילו מחר ויימשכו עד שבת בערב), כשהוא כבר פצוע וחבול. רשימה חלקית של פגעים שתקפו אותו תכלול חוסר מזל משווע בצירוף החלטות שגויות בתהליך הליהוק שהביא לכך שרק שבוע לפני הצילומים הקאסט נסגר, מה שכמעט ולא הותיר זמן לחזרות. הפקה שקירטעה מסיבות שאני מעדיף שלא לפרט, כי אני יודע שכמה מחברי לספסל הלימודים קוראים כאן, וצוות שמורכב אמנם מאנשים מצוינים, אבל לא תמיד זמינים, מה שגורם לכך שחלק מהאנשים יתחלפו בתפקידים באמצע הצילומים, וגם אין מספיק זמן לצלם את הסרט כמו שצריך באמת (וזה נובע מכל הסיבות שהוזכרו קודם לכן). היום הוספנו לרשימה גם שכנה משוגעת בבניין שבו אנחנו מצלמים, שגרמה לנו להזמין משטרה.

מכיוון שאני באמת אוהב את מיטל, וגם מכיוון שאני העורך של הסרט, ומחליף את עוזר הבמאי בחלק מיום הצילומים הראשון, מצאתי את עצמי בשבועות האחרונים יותר מודאג מהסרט שלה מאשר מהסרט שלי. מצד שני, אני מנסה שלא להתערב יותר מדי, כי זה לא התפקיד שלי, ואני גם מרגיש שאם אני אגיד את מה שאני באמת חושב, אני רק אגרום להגברת המתח וחוסר השקט של מיטל ושל הצוות כולו, ולא נראה לי שזה רעיון טוב. מה עוד שאין לי באמת פתרונות למצב, רק הערות “מחכימות” על איך הגענו למצב הזה.

בכל מקרה, מחר אנחנו מתחילים את הצילומים, ואני מקווה שהעבודה הקשה שלנו, וכל הרצון הטוב שנוכל לגייס יעזרו להתגבר על המכשולים, ושבסופו של דבר הסרט ייצא מוצלח. על ההערה הקבועה – “זה בסך הכל תרגיל סוף שנה ב’, לא נורא אם הוא לא יהיה טוב” – אנחנו לא מוכנים לשמוע, למרות שהיא כנראה נכונה…

וכעת לנושא אחר לגמרי. הסרט שלי. היום התקיימה החזרה האמיתית הראשונה (אחרי כמה פגישות אחד על אחד עם השחקנים לבניית הדמויות), והיה מוצלח מאוד, שמחתי לראות שהטקסט שלי והמצבים שיצרתי יושבים די טוב על השחקנים, ושהשחקנים טובים ומבינים עניין. כמובן שיש עוד הרבה עבודה, אבל יש לי עוד שבוע שלם!

מסתבר שיש לי אפשרות לצלם את הסרט ב-HDV. באופן טבעי לא הייתי מתלהב מכך, הייתי נותן למישהו אחר מהכיתה להיות שפן הנסיונות, ורק בשנים הבאות מצלם בפורמט הזה. אבל יש כמה דברים שגורמים לי לשקול את העניין בשנית: עוד משלב התסריט יש דיבורים על פסטיבל מסוים שמעוניין בסרט (רמז – מנהל הפסטיבל הוא מרצה שלי לשעבר, והפסטיבל של השנה מתחיל בשבוע הבא), אני עובד במקום עם אנשים שיכולים לספק לי תמיכה טכנית במקרה הצורך, וגם, וזה אולי יקבע בסופו של דבר – נורא נורא בא לי על HDV! ולו רק כדי לראות את ההבדל מה-DV הרגיל. ככל שאני חושב על זה יותר אני רוצה את זה יותר.
ושאלה מקצועית למבינים – האם יש אמת בשמועה שניתן לצלם HDV על קלטות DV רגילות? אם כן, זה יעזור לי לשכנע את הצוות שלי, שכרגע מסתייג מאוד, למעט איש אחד.

אתמול מישהו בעבודה שמע את Noah’s Ark של קוקורוזי, מה שהזכיר לי שמזמן לא התעסקתי כאן במוסיקה, וגם גרם לי לתהות אם כבר קיים רמיקס לשיר Japan מהחדש של ביאנקה וסיארה. עד שהרמיקס הזה ייצא, הנה הקליפ הכי לואו-טק שיכול להיות לשיר מאלבום קודם שלהן:

וזה לדעתי השיר הכי יפה של האחיות לבית קסאדי:

This entry was posted in ארבע העונות, לימודים, מוסיקה. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s