10 פוסטים שלא כתבתי

כן אני יודע, אני מזניח את האתר שלי ואת שלושת קוראיו המסורים. למזלי, מתרוצץ באיזור פרויקט עשיריות שמאפשר לי לתקצר בעבורכם את מה ששוכב במגירות הווירטואליות שלי ומחכה שאסיים לכתוב אותו. הנה עשרה פוסטים שהייתי צריך לכתוב בחודש האחרון ולא הספקתי (או התחלתי ולא הספקתי לגמור):

1. חיים של אחרים זה לא רק איך שהחיים שלי נראו בחודש וחצי האחרונים, זה גם שמו של אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו בשנה האחרונה בארץ. אה כן, הוא גם זכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הייתי צריך לכתוב עליו ביקורת. השורה התחתונה היתה צריכה להיות 4.5 כוכבים.
אגב, כוכב הסרט, אולריך מוהה, ששיחק גם במשחקי שעשוע מת השבוע מסרטן. הוא היה הדבר הכי טוב בסרט הזה.

2. האזרח כלב כדי לחגוג את סיום המנוי באוזן השלישית (עד שיהיה לי שוב כסף) רציתי סרט שלא שמעתי עליו, סרט מעניין, שיפתיע אותי. ומה אתם יודעים, הסרט הזה של וויזיט סאסאנאטיינג (דמעות הנמר השחור), ענה על רוב הדרישות. סרט סוריאליסטי, הזוי ומבדר. מצולם ב-HD, עם דמיון מטורף והמצאות מטורפות ועם מוסיקה משעשעת שלא יוצאת מהראש במשך ימים אחרי הצפיה, למרות שהיא בתאילנדית. לצערי, למרות כל הכיף של הסרט הזה, הוא נוטה להתיש ברגעים מסוימים, ולכן השורה התחתונה היא רק 3 כוכבים.

3. מה נעשה בעירנו לכבוד יום השנה השלישי למעבר שלי לתל אביב, רציתי לפתוח מדור מקומוני, ולדון בו על דברים מעניינים שמתרחשים בעיר, ולהאיר כמה מהבעיות הדחופות יותר של החיים כאן. כמו למשל – למה הממטרות של גני יהושע משקות יותר את מסלול האופניים שמקביל לשדרות רוקח מאשר את המדשאות? פחים כחולים למחזור נייר שמתחילים להופיע באיזורים מסוימים בעיר, המשך ההשתלטות של AMPM על העיר, דיווחים חיים מהריסות הבימה וכיוצא באלה נושאים דחופים שעל סדר היום העירוני. אולי אני עוד אעשה את זה.

4. צילומים ועריכות כמובן שהסיבה העיקרית לכך שאני לא מוצא זמן לכתוב כאן כמו שצריך היא שאני עדיין עסוק בצילומים, כשאני לא על הסט אני כנראה נמצא בחדר העריכה של בית הספר, עובד על הסרט שלי ועל סרט נוסף. הסרט שלי מתקדם יפה, למעשה הוא מתקדם הרבה יותר מהר מכפי שציפיתי. אני עדיין חושש שיש דברים שאני לא רואה. לפחות אני יודע שיש צורך בעבודת סאונד מאומצת כשנסיים את עריכת הווידאו, נראה לי שיהיה טוב. והסרט השני? בואו נגיד ששם אנחנו עוד בשלבים מוקדמים יותר, ושזה אחד הפרוייקטים הכי מאתגרים שיצא לי לערוך, מאמין שגם שם ייצא משהו יפה.

5-7. פוסטים אישיים בזמן האחרון הרי זה רוב מה שיש כאן, פוסטים אישיים, קצרצרים וחמקמקים. אולי קצת קשה להודות בזה, אבל כנראה שיש משהו בכך שככל החיים מחוץ למקלדת ולעכבר מלאים יותר כך יש לי פחות צורך לכתוב כאן. לצערי אני מרגיש שיש לי גם פחות צורך לכתוב באופן כללי. אני מקווה שזה רק החום הבלתי נסבל הזה. ואולי זה גם קשור לזה שהחיים שלי סובבים סביב כוכב נולד בשבועות האחרונים, זה יוציא לכל אחד את החשק ליצור…

8. גלים נסתרים לפני כמה חודשים הוקרנו במוזיאון תל-אביב כמה סרטים ממזרח אסיה, לצערי לא הספקתי לצפות בהם באותו הזמן. לשמחתי, סינמטק תל-אביב הקרין אותם השבוע באופן חד פעמי. הסרט שהכי רציתי לראות היה גלים נסתרים של הבמאי התאילנדי פן-אק ראטאנארואנג. נכנסתי לראות את הסרט בין שני ימי צילומים, כשאני מקריב שעות שינה יקרות מפז והקרנה חינמית של מדוזות מטעם העבודה.
הסרט התחיל בצורה מצוינת עם הצילום הפשוט מדהים של כריסטופר דויל (מצב רוח לאהבה, בין השאר), שמצליח ליצור מימד נוסף של עומק בתוך הפריים המעוצב לעילא שלו, כך שהתאכזבתי מאוד לגלות שעד שמגיע הסוף החביב אני נאלץ לצפות בסרט שמילים עדינות יתארו אותו כפשוט לא מעניין. כשגם מחלקת הצילום התחילה לפשל באיזור אמצע הסרט, נשארתי בעצם בלי שום סיבה לראות את הסרט. די הרבה אנשים מסביבי חשבו כמוני ועזבו את האולם, אני נשארתי עד הסוף, מאוכזב ביותר. בשורה התחתונה – 2.5 כוכבים, וגם זה בגלל הצילום בחלק הראשון והצילומים של הים לאורך הסרט.

9. שלוש פעמים סרט אחר שמאוד רציתי לראות מבין האסייתים. האמת היא שהייתי מוותר על צפייה בו אם המרצה שלי לעריכה לא הייתה ממליצה עליו, ומדברת בהתלהבות על השילוב של המוסיקה בסרט, שזה נושא שמעסיק אותי הרבה לאחרונה. הסרט מתחלק ל-3 סיפורים בשלוש תקופות, תמיד על אהבה מוחמצת ותמיד עם אותם שני שחקנים ראשיים. מכיוון שהמסגרת כאן היא של ביקורת מצומצת, אני לא אכנס לעומק הדברים, אבל אני בכל זאת אומר שזה סרט (מצוין, אבל ארוך ודורש סבלנות) שהוא הרבה יותר מסרט. זה סרט שמשתמש במגוון האמצעים הקולנועים כדי לתמוך ולעבות את הסיפור שלו. והשימוש במוסיקה? באמת אדיר. שורה תחתונה מחמיאה מאוד של 4.5 כוכבים.

10. נודל אם עד מחר בבוקר אין כאן ביקורת על נודל, תתלו אותי בכיכר העיר (ותעדכנו את סעיף 3). בשורה התחתונה – שווה צפייה. חכו להמשך היום.

Advertisements
This entry was posted in אני עם עצמי, ביקורת, לימודים, קולנוע, תל אביב. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s