כמה חם היה?

לא רק בקולנוע הקיץ הזה עומד בסימן מספר שלוש (ספיידרמן, שרק, שודדי הקריביים, זהות… וכו’), אתמול התקיים פסטיבל פולקל’ה השלישי (להתרשמות לחצו כאן) במועדון שור 3 בדרום תל-אביב. היה די מצוין, חבל רק שהיה חם בצורה בלתי נסבלת. כמה חם היה? בואו נגיד שעזבתי בערך בשמונה וחצי בערב, כי פשוט לא הייתי מסוגל לעמוד בזה יותר. אבל בכל מקרה, הנה רשמי מארבע וחצי שעות של פולקל’ה 3:

נכנסתי פנימה באמצע ההופעה של שי טוכנר ונהניתי מאוד – למרות שמעולם לא שמעתי עליו. השירים האירים (או סקוטים) שלו היו הדבר הכי מרענן ששמעתי שם. שיר הרווק בסוף היה יופי של דבר.

מיכל לוטן שהחליפה את את טוכנר על הבמה החמימה (בשלב זה היא עוד הייתה חמימה) הייתה לא פחות ממעולה לדעתי, עליה רק שמעתי מילים טובות עד היום אבל מעולם לא שמעתי אותה שרה. אין ספק שיש לה את זה! איזה קול אדיר יש לה! וגם השירים מהנים ביותר.

יונתן גת (מונוטוניקס)- אכן “לעניים” כפי שהגדיר זאת mememe בתגובה בעונג שבת. ההתחלה הייתה לא משהו, שני השירים האחרונים היו פיצוץ, ואני מתעלם מהמחווה ל-לי הייזלווד ומקווה שגת והחבר’ה ישתפרו בנושא הזה עד יום ראשון הבא.

דויד פרץ – האמת היא שהייתי בטוח שברגע שהאיש הגדול מבאר שבע יעלה לבמה (שבשלב הזה כבר התקרבה לנקודת הרתיחה) הקהל ישתתק וויביט ממוגנט אל הגיטרה הכסופה, אבל זה לא קרה, לפחות לא עד שהשתקתי את הילדון לידי וביקשתי ממנו שייתן לי לשמוע גם קצת מוזיקה בנוסף לשיחות הפרטיות שלו. אין ספק שפרץ יודע להופיע, לשיר ולנגן (וכן, גם לכתוב) אבל השיר הראשון שלו זחל קצת עד שהגיעה מחוונת למינימל קומפקט ששדרגה את כל הערב, ומכאן והלאה הוא כבר לא היה צריך להתאמץ כדי שאני אגיד שהוא היה ההופעה הכי טובה עד כה, גם בגלל הסיפורים ובעיקר כי הוא נכנס כולו אל השיר בצורה מפעימה.

כשנועה בביוף עלתה לבמה, כבר לא הייתי יכול לסבול את החום ויצאתי לשאוף קצת אוויר. מבחוץ ניתן היה לשמוע שלבחורה יש קול מעולה, אבל לא התעמקתי בשירים, אלא בהחזרת נוזלים לגוף. חזרתי פנימה לקראת סוף ההופעה שלה.

עמית ארז – כבר כשהוא עלה על הבמה אפשר היה להבין שהוא אחד מה”כוכבים” של הפסטיבל (כאילו שיש כזה דבר באינדי הישראלי). והאמת היא שכל מחיאת כף וצרחת אהבה שהאיש הצעיר הזה מקבל, הוא מקבל בזכות. לא ייאמן כמה כישרון ויכולת יש בגרון שלו ובידיים שלו, כשהוא מנגן ושר זה נשמע כאילו יש להקה שלמה כולל זמרי ליווי על הבמה. וכמה שהשירים שלו יפים גם בשמיעה בלבד, לראות אותו לבד על הבמה (עכשיו היא כבר ממש רתחה) זה משהו שחייבים לעשות, ולא רק פעם אחת. איזה מלך.

נעם רותם – האמת צריכה להיאמר, די אהבתי את קרח 9, חשבתי שיש בהם הרבה פוטנציאל לא ממומש. לעומת זאת, מהמעט שיצא לי לשמוע עד היום משיריו העצמאים של נעם לא התלהבתי כל כך, הכשרון לא הלך לשום מקום, רק נראה לי שהוא עדיין לא לגמרי התאקלם במקום החדש שלו. לא הצלחתי להתלהב מהשירים שפתחו את ההופעה שלו, אבל ברגע שהוא הכניס קצת אנרגיות לשירים, או במילים אחרות, כשהוא ביצע את “אסף אמדורסקי” (או כמו שבוצע אתמול – “אביב מארק”), הוא הפך לאחד המופיעים המוצלחים ביותר של היום. זה כמובן רק השתפר כשרונה קינן עלתה לנגן ולשיר איתו ואחריה הצטרף גם עמית ארז, וכך הם גילו לי גם שירים יפים מתוך האלבום החדש של נעם – עזרה בדרך.

אמנם אמרתי שאשאר גם להופעות של דני הדר, גבע אלון, קטמין וכו’, אבל החום הכניע אותי. מייד בתום ההופעה של נעם רותם יצאתי לנסוע קצת בבריזה של תחילת ספטמבר ולא חזרתי שוב לרחוב משה מאור.
אני בטוח שהפסדתי, אבל אם אפשר לדאוג לזה שבפעם הבאה הפסטיבל יתקיים בחורף (כנהוג) או במקום ממוזג (כנדרש) – אני מבטיח להישאר עד הסוף.

This entry was posted in מוסיקה. Bookmark the permalink.

3 Responses to כמה חם היה?

  1. diamondog says:

    היה כייף לפוגשך!
    כתבת יפה והמחוה של דויד פרץ היתה לDXM.

    שבוע טוב 🙂

  2. דורון says:

    בשיר הראשון היה קטע משיר של מינימל קומפקט. שכחתי לכתוב על המחווה ל-DXM…
    שבוע טוב גם לך ובהצלחה עם הדירה!

  3. מצויין תודה על פוסט מרתקקקקק

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s