יש סרטים בחיפה?

אומרים שפסטיבל הסרטים (הבינלאומי) בחיפה השנה חלש במיוחד. אני לא יודע לגבי במיוחד, יש לי רק ותק של שנתיים או שלוש בפסטיבל הזה, אבל כן, לפי הביקור החד יומי והדו סרטי שלי אמש (שלישי) בפסטיבל – הוא אכן חלש. מאוד.

 

זה דווקא התחיל בצורה טובה. בניגוד לשנה שעברה, לא היו בעיות כרטיסים שהוזמנו באשראי לאולם קריגר ומיקומם לא נודע עד היום. הכרטיסים חיכו במקום המיועד, וכך נותר לי ולאחות הבכירה זמן מספיק כדי לשבת על הדשא מחוץ לאולם ולבלוס גויאבות ופיסטוקים, הדיאטה הרשמית של מי שלא מספיק לאכול צהריים בחיפה.

 

אבל אז נכנסנו לסרט הראשון – זרים בניו-יורק.
ראשית לדברים הטובים – המקומות שלנו היו טובים. טובים מדי – ממש באמצע, ללא אפשרות מילוט. הצילומים של ניו-יורק מאוד מאוד יפים. לא פעם שאלתי את עצמי האם היחידה שאחראית על הצילומים האלה החליטה להתנתק לגמרי מהיחידה המרכזית של הסרט ולעשות כמה ממתקי עיניים בלי שום קשר לעלילה או לסגנון של שאר הסרט.
אגב עלילה, הסרט (שהופק על ידי שוודים ומשוחק על ידי אמריקאים, אף אחד מהם לא טוב מספיק כדי לזכור את השמות שלהם), מגולל את סיפורו של סידני, בחור פלורידיאני חביב ונאה שמחליט, שנה אחרי שאהובתו עזבה אותו, לשלוח לה הזמנה לגג מגדל האפייר סטייט בילדינג, ואז לזרוק את הסלולרי שלו לים ולטוס לניו-יורק. בניו יורק הוא פוגש את איימי, שבדיוק ערב לפני כן גילתה שבן-זוגה בוגד בה, והחליטה לעזוב אותו ולחזור לסן-פרנסיסקו. במהלך היומיים שאיימי וסידני מבלים ביחד בניו-יורק (שמורכבת כנראה רק מחלקים קטנטנים של מנהטן והסנטרל פארק) הם מדברים הרבה על אהבה, החיים וכל הדברים האלה שצריך להיות ממש מוכשר כדי ליצור מהם דיאלוגים טובים.
לצערינו הרב, כל העוסקים במלאכה בסרט הזה הם כנראה לא ממש מוכשרים, והתוצאה היא גיבוב שטויות מביך, מגובה במשחק מביך וצילום אההממ… מביך….? רק העריכה לא מביכה, היא פשוט גרועה ישר לפרצוף. כאילו לא הספיקו לנו הטחת הדיאלוגים המייגעים בניו-יורק, משום מה הוחלט שהסרט צריך להתחיל, מדי פעם לחזור, וכמעט להסתיים (וכמה שקיוויתי שהוא כבר ייגמר) בסצינות שהמילה מביכות תהיה לשון המעטה ביחס אליהן, שמגוללות את הימים האחרונים של סידני ואהובתו בפלורידה בסבלנות אין קץ (שהצופים לא בורכו בה, בשלב מסויים נשמעו גניחות והערות מבוכה מרחבי האולם, ולא רק משורה 9 כיסאות 15 ו-6). אוקי, נראה לי שהנקודה הובנה. הסרט הזה לא טוב.

 

עכשיו רצינו לראות את הסרט השני. אלא שלמארגני הפסטיבל היו תכניות מעט שונות. כשנכנסנו לאולם, ראינו שעל הכרטיסים לסרט כתוב “אלכסנדרה + טקס“. מסתבר שתא המבקרים מעניק הערב את הפרסים שלו. האמת היא שטקס לא ממש היה. מה שהיה זה מופע יחיד של גידי אורשר, מגובה בדוד וולך כסייד קיק (הוא עושה אסי דיין מעולה, ואפילו בלי להתכוון!).
והנה הזוכים בפרס פינצטת הזהב התשס”ח: הסרט הזר – חיים של אחרים, בכירה מוצדקת ולא מפתיעה. גם לא הפתיעה העובדה שבמאי הסרט לא נכח ב”טקס”, מי שאמור היה לאסוף את הפרס בשמו היה נציג משפחת שני מ”סרטי שני”, אבל הוא נתקע בפקקים או משהו, ולא הגיע.
בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר התחלקו בופור של יוסף סידר, שגם כן איחר, וחופשת קיץ של דוד וולף, שכאמור נכח, ואמר שהבחירה של המבקרים היא נכונה. לא יודע, לא ראיתי את חופשת קיץ.
וולך עלה שוב לבמה מייד לאחר מכן, במקום אסי דיין שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר (הפתעה הפתעה) ולא הגיע ל”טקס”, משום “שכבר היה בחיפה לפני יומיים”, לדברי אורשר.
את פרס השחקנית עלו לקבל ההורים של מילי אביטל מנודל שנמצאת בהריון בחו”ל. בשלב הזה סידר נכנס לאולם, ואנחנו כבר היינו מאוד עייפים, ומעט מודאגים לגבי הגעה לרכבת לרחובות בסוף הסרט.

 

למזלנו, לא היינו צריכים לחכות לסוף הסרט על אלכסנדרה, זקנה רוסייה שנוסעת לבקר את בנה הקצין שמשרת בצ’צ’ניה ועל מה שהיא רואה וחווה שם. אין ספק שאלכסנדר סוקולוב סוקורוב הוא במאי מוכשר, כבר מכותרות הפתיחה מרגישים שהפעם יש עסק עם מישהו שיודע מה הוא עושה. הבעיה היא כנראה אצלי, הסרטים האיטיים האלה, שלא קורה בהם כמעט כלום, ומשרטטים דמות של זקנות רוסיות שמלמלות לעצמן, ונראים כמו סרט תעמולה לצבא הרוסי, מרדימים אותי. זה כנראה תמיד ככה כשאני נפגש עם סוקולוב, גם בתיבה רוסית (המדהים, בדרכו המרדימה) עפעפי כבדו עלי.

 

מסתבר שהתכונה הזו היא משפחתית, כי גם האחות הבכירה נרדמה בשלב מסוים, שלאחריו החלטנו שיהיה חכם יותר לצאת החוצה, לאכול ארוחת ערב נורמלית ולחזור בניחותא למרכז הארץ ודרומה. אז עזבנו באמצע, במסגרת מה שנראה כגל עזיבה המוני מאודיטוריום לרחובות מרכז הכרמל, והתיישבנו במסעדה חביבה ושקטה במורד שדרות הנשיא. היה טעים, היה נעים, וחזרנו הביתה מרוצים ושבעים. חבל רק שהסרטים לא היו טובים.

This entry was posted in קולנוע. Bookmark the permalink.

3 Responses to יש סרטים בחיפה?

  1. סטיבי says:

    סוקורוב, קוראים לו.

  2. דורון says:

    אה כן, התבלבלתי עם הרחוב השכן…
    יתוקן. תודה

  3. אלכסנדר סוקורוב הוא אכן במאי מוכשר, איפה שמעת לראשונה על היוצר המופלא הזה? קראתי עכשיו את הביוגרפיה שלו. יש לו עבר עשיר בהחלט.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s