איפה השמש?

אהההה!!!!!!!!

אמרו לי היום להתחיל להפיק את הסרט סוף שנה שלי.

מצד אחד זה ממש כיף – להתחיל להעביר את החזון שלי למציאות, וזה גם תסריט שאני מאוד אוהב (הוא גם קיבל תגובות חמות, אם יורשה לי לטפוח לעצמי על השכם). מצד שני – זה לחץ שלא ייאמן. אני זוכר מה היה לי בסמסטר הקודם, כשהיו לי רק שבועיים הכנות ויום אחד צילומים, עכשיו הכל גדול פי שלוש, וזה גם מוגדר כ”סרט” ולא “תרגיל”.


עוד גורם מוסיף לחץ – הכיתה המשוגעת שלי. אמנם רק שלושה סרטים יוצאים כרגע להפקה (אני מעריך שעוד 5-8 יצטרפו בהמשך), אבל כבר יש מתחים בכל הקשור לאנשי צוות ותפקידים. בסופו של דבר לקחתי לתפקידי המפתח שלשוה אנשים שלא ממש יצא לי לעבוד איתם בעבר, שלושתם מוכשרים ואנשים טובים, אבל עד עכשיו התרגלתי לצוות מסוים, עם יתרונותיו וחסרונותיו, ועכשיו אני צריך לפתוח דף חדש. אבל אני בטוח שיהיה בסדר (את המשפט האחרון יש לקרוא כנסיון לשכנוע עצמי)

דרך אגב, זוכרים שאמרתי שאני תקוע עם התסריט, ועובר מנושא אחד לשני? בסופו של דבר נכנעתי לדמות שרדפה אותי כבר כמה חודשים והתחלתי לכתוב את התסריט עליה, כמובן שבמהלך העבודה על התסריט (שהייתה די מהירה, יש לציין) היא עברה הצידה וכרגע היא לא הדמות הראשית, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן.

אז על מה הסרט? גבר בא לכבס את בגדיו במכבסה ציבורית, שם הוא פוגש בנער שמבקש ממנו כסף. הגבר מסרב. נוצר דיאלוג מסוים בין השניים, הנער מציע לגבר זיון תמורת כסף. הגבר מסכים. יש זיון. אחרי הזיון הנער מנצל את הכסף כדי להתמסטל, ומאבד את ההכרה. הגבר נאלץ להזמין לו אמבולנס, ומול צוות החובשים הוא מתכחש לקשר שלו אל הנער.

זה בקשר לסרטים שאני עושה. בקצרה לגבי סרטים שראיתי לאחרונה:

אתמול ראיתי בסינמטק את שמש של דני בויל (הבמאי של טריינספוטינג). איקרוס-שמיקרוס, אפשר כבר לגמור את הסרט?בהתחשב במוניטין של הבמאי, ציפיתי ליותר מעוד סרט מד”ב רווי אפקטים ודלוח עלילה. בשתי מילים – די התאכזבתי.
מבחינה חזותית, הסרט אמנם מרשים מאוד, אבל הוא כולל גם כמה החלטות תמוהות, שפועלות באופן ישיר מדי על המוח של הצופה. זה לא שיש לי בעיה עם סרטים שעובדים עלי בעיניים, או שעושים עלי מניפולציות זולות, אבל לפחות שייעדנו את זה קצת, ושכל העניין לא יהיה כל כך ברור וצפוי. מבחינה תסריטאית, דווקא קניתי את הרעיון המרכזי של הסרט (קבוצת אסטרונאוטים נשלחת לשמש הגוססת כדי להטיל עליה פצצת ענק שאמורה להחזיר אותה לחיים ולהשיב תקווה לכדור הארץ, עם כל הבעיות הפסיכולוגיות שיכולות להיווצר במצב הזה), הפריעו לי הדיאלוגים ובניית הדמויות, שלא עניינו אותי לרגע, ולא הבנתי אותן בשום שלב. גם הטוויסט הסופי היה יותר צפוי מזריחת השמש בבוקר.
בקיצור, אני מניח שמי שאוהב סרטי מדע בדיוני פסאודו-אינטלקטואלים (קונטקט עם ג’ודי פוסטר, למשל) ייהנה. מי שאהב את ארמגדון, סביר להניח שיחשוב שמדובר ביצירת מופת, בשביל כל השאר מדובר בסרט בינוני ביותר. עם שחקן אחד מצוין – קיליאן מרפי.

סרט אחר שראיתי השבוע, כהכנה לקראת הסרט שלי, הוא שורטבאס של ג’ון קאמרון מיטשל. לא מספק - שורטבאס
מעבר לכל הדיבורים על סקס ופורנוגרפיה מסתתר סרט חמוד מאוד, ניו-יורקי מאוד (נראה לי, אף פעם לא הייתי שם…), וגם – כן, נו – די סקסי. קטעי הסקס עוברים בסרט הזה בטבעיות מדהימה למדי, ובקלות אפשר לשכוח שלא רואים כאלה דברים בכל יום בקולנוע. אלא שנראה לי שהבמאי והשחקנים עבדו יותר מדי על איך להעביר את המין, ולפעמים נשכח שבין זיון לזיון צריך גם סיפור טוב, ודמויות שיצליחו לא לעלות על העצבים. למרבה הצער, לא כל הדמויות עומדות במשימה, והתוצאה היא סרט מקסים ומושך, שהשאיר אותי עם חצי תאוותי בידי, בלתי מסופק, או כל משחק מילים אחר שתחפצו בו.

וכניגוד לסרט הזה, אבל לא לגמרי בלי קשר, ראיתי גם את מועדון בית הקברות של טלי שמש.
אם בשורטבאס (ואני לא מאמין שאני כותב על שני הסרטים שאלה בכזו סמיכות), נפגשים צעירים הוללים במועדון ניו-יורקי מעוצב למפגשים שעיקרם מין, הרי שכאן נפגשים קשישים ירושלמים, רובם ניצולי שואה, במין מועדון שייסדו לעצמם בפאתי בית העלמין בהר הרצל. טלי שמש הצליחה להוציא מנקודת המוצא המסקרנת הזו את אחד הסרטים הדוקומנטרים הטובים ביותר שנעשו בשנים האחרונות, בעיקר בגלל היחסים המרתקים בין שתי הדמויות המובילות – מיניה -סבתא של טלי, ולנה – גיסתה של הסבתא, שהיא הגיבורה הראשית של הסרט.
מועדון בית הקברות הוא סרט קומי-טראגי, מרגש ובלשון מאוד פשוטה – מהמם. האישיות הכובשת, אך עם זאת קצת בלתי נסבלת של לנה, היא כל כך מרשימה, והסרט נעשה בגילוי לב ובאהבה כזו גדולה, שלא נותר לי אלא להיזכר בערגה בסבותי המנוחות ובחברותיהן המשגעות (תרתי-משמע). המלצתי בחום לאימא ולדודה שלי. אני ממליץ גם לכם לראות את הסרט. ניתן לתפוס אותו מדי פעם בערוץ 8, ובספריות ה-DVD המובחרות.

כמיטב המסורת שהתפתחה כאן בימים האחרונים, הנה שיר הנושא להיום:
Old Man River – Sunshine

(עכשיו אני רק צריך להבין לאן נעלמים השירים אחרי 24 שעות)

כפי שתיארתי לעצמי, מסתבר שאני מפר זכויות יוצרים, לכן השירים נמחקו. אני אמצא פתרון אחר, עד אז, אני שומר על דממה. 

This entry was posted in ביקורת, לימודים, מוסיקה, קולנוע. Bookmark the permalink.

9 Responses to איפה השמש?

  1. inbar111 says:

    התסריט שלך נשמע מאוד מאוד מעניין,
    בתור אחת שגם לומדת קולנוע וצריכה לעשות סרט בשנה הבאה..
    נשמע לי שלקחת על עצמך פרויקט רציני וקצת קשה.. אז הרבה הרבה הצלחה

  2. דואל says:

    התסריט שלך נשמע מאוד מאוד מעניין,
    בתור אחת שגם לומדת קולנוע וצריכה לעשות סרט בשנה הבאה..
    נשמע לי שלקחת על עצמך פרויקט רציני וקצת קשה… אז הרבה הרבה הצלחה

    תודה.
    זה אמנם די שאפתני ברמת השחקנים, אבל חוץ מזה נראה לי שזה בהחלט בגבולות היכולת שלי.
    צריך לכוון גבוה כדי לפגוע במטרה, ככה לימדו אותי בתותחנים… :mrgreen:

  3. א"ש says:

    אני דווקא מכיר את הפתגם בגירסה אחרת: מי שלא מכוון גבוה – לא פוגע גבוה.

    בעניין השחקנים זה עלול להיות שאפתני, אבל הכל תלוי באיך תבנה את השוטים. חפש השראה מהיצ’קוק שלא השאיר הרבה מקום לשחקנים והשתמש בהם כחומרי גלם.

    מה האורך שהסרט אמור לצאת?

  4. דואל says:

    בעניין השחקנים זה עלול להיות שאפתני, אבל הכל תלוי באיך תבנה את השוטים. חפש השראה מהיצ’קוק שלא השאיר הרבה מקום לשחקנים והשתמש בהם כחומרי גלם.

    מה האורך שהסרט אמור לצאת?

    אותי לימדו שעבודה עם השחקנים היא עיקר הסרט. השוטינג תלוי הרבה בשחקנים ולא להיפך, אני מאמין גדול בשיטה הזו, בעיקר בקולנוע עני כמו שלנו.
    סרטי סוף שנה ב’ מוגדרים כ-10 דקות עד רבע שעה. שלי עשוי להיות גם קצת פחות מ-10.

  5. מיכל says:

    התסריט שלך נשמע אכן מעניין, מסקרן לצפות בתוצאה.
    מועדון בית הקברות אכן סרט מעולה, צפיתי בו ממש מזמן ואני זוכרת עדיין שהוא טוב. את שורטבאס כמעט לקחתי אתמול ובסוף ויתרתי. אחרי ההמלצה החמה שלך אתלבט פחת לגביו בפעם הבאה שאתקל בו על המדף.

  6. א"ש says:

    תוך שבוע וחצי אני כנראה עובר לגור בתל אביב, אז צור קשר אם תצטרך זוג ידיים נוסף, אבוא בכיף.

  7. דואל says:

    תוך שבוע וחצי אני כנראה עובר לגור בתל אביב, אז צור קשר אם תצטרך זוג ידיים נוסף, אבוא בכיף

    וואללה?!
    בשעה טובה!

  8. roncho says:

    הסרט נשמע מעניין… ולמרות שאני לא מהתחום הזה בדיוק, אני יכולה להבין את ההתרגשות שלך. עברתי אותו דבר עם ספר שצילמתי / כתבתי / הפקתי בתור פרויקט סוף סמסטר בשנה ב’. זה נורא מלחיץ, אבל בשביל הלחץ הזה אנחנו חיים בעצם… לא?
    ואגב, (תגובת המשך לתגובה שלך בבלוג שלי) – מוזר שהחוג לקולנוע לא שובת. זה היה מפתיע אותי הרבה פחות אם אתם הייתם שובתים ואנחנו לא (כפי שכבר הובהר לנו בכל דרך אפשרית, האקדמיה המנוונת שלי היא לא חלק מהאוניברסיטה. אנחנו לא זכאים כמעט לשום זכויות שהסטודנטים באוניברסיטה זכאים להם (לרבות הספרייה), אבל לעומת זאת כן משלמים שכר לימוד כמו כולם… 😐

  9. …מוזר שהחוג לקולנוע לא שובת. זה היה מפתיע אותי הרבה פחות אם אתם הייתם שובתים ואנחנו לא (כפי שכבר הובהר לנו בכל דרך אפשרית, האקדמיה המנוונת שלי היא לא חלק מהאוניברסיטה. אנחנו לא זכאים כמעט לשום זכויות שהסטודנטים באוניברסיטה זכאים להם (לרבות הספרייה), אבל לעומת זאת כן משלמים שכר לימוד כמו כולם…

    אהה, זה דווקא פשוט, אני לא לומד באוניברסיטה. לכן קראתי למקום “אקדמיה(?)” אנחנו משלמים פי 2 שכר לימוד, מוצאים עוד מאות שקלים על הפקות, ואפילו לא מקבלים תואר או זכאים לכל מיני הטבות של סטודנטים… בשביל זה אנחנו חיים!

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s