איפה השמש?

אהההה!!!!!!!!

אמרו לי היום להתחיל להפיק את הסרט סוף שנה שלי.

מצד אחד זה ממש כיף – להתחיל להעביר את החזון שלי למציאות, וזה גם תסריט שאני מאוד אוהב (הוא גם קיבל תגובות חמות, אם יורשה לי לטפוח לעצמי על השכם). מצד שני – זה לחץ שלא ייאמן. אני זוכר מה היה לי בסמסטר הקודם, כשהיו לי רק שבועיים הכנות ויום אחד צילומים, עכשיו הכל גדול פי שלוש, וזה גם מוגדר כ”סרט” ולא “תרגיל”.

עוד גורם מוסיף לחץ – הכיתה המשוגעת שלי. אמנם רק שלושה סרטים יוצאים כרגע להפקה (אני מעריך שעוד 5-8 יצטרפו בהמשך), אבל כבר יש מתחים בכל הקשור לאנשי צוות ותפקידים. בסופו של דבר לקחתי לתפקידי המפתח שלשוה אנשים שלא ממש יצא לי לעבוד איתם בעבר, שלושתם מוכשרים ואנשים טובים, אבל עד עכשיו התרגלתי לצוות מסוים, עם יתרונותיו וחסרונותיו, ועכשיו אני צריך לפתוח דף חדש. אבל אני בטוח שיהיה בסדר (את המשפט האחרון יש לקרוא כנסיון לשכנוע עצמי)

דרך אגב, זוכרים שאמרתי שאני תקוע עם התסריט, ועובר מנושא אחד לשני? בסופו של דבר נכנעתי לדמות שרדפה אותי כבר כמה חודשים והתחלתי לכתוב את התסריט עליה, כמובן שבמהלך העבודה על התסריט (שהייתה די מהירה, יש לציין) היא עברה הצידה וכרגע היא לא הדמות הראשית, אבל דברים כאלה קורים כל הזמן.

אז על מה הסרט? גבר בא לכבס את בגדיו במכבסה ציבורית, שם הוא פוגש בנער שמבקש ממנו כסף. הגבר מסרב. נוצר דיאלוג מסוים בין השניים, הנער מציע לגבר זיון תמורת כסף. הגבר מסכים. יש זיון. אחרי הזיון הנער מנצל את הכסף כדי להתמסטל, ומאבד את ההכרה. הגבר נאלץ להזמין לו אמבולנס, ומול צוות החובשים הוא מתכחש לקשר שלו אל הנער.

זה בקשר לסרטים שאני עושה. בקצרה לגבי סרטים שראיתי לאחרונה:

אתמול ראיתי בסינמטק את שמש של דני בויל (הבמאי של טריינספוטינג). בהתחשב במוניטין של הבמאי, ציפיתי ליותר מעוד סרט מד”ב רווי אפקטים ודלוח עלילה. בשתי מילים – די התאכזבתי.
מבחינה חזותית, הסרט אמנם מרשים מאוד, אבל הוא כולל גם כמה החלטות תמוהות, שפועלות באופן ישיר מדי על המוח של הצופה. זה לא שיש לי בעיה עם סרטים שעובדים עלי בעיניים, או שעושים עלי מניפולציות זולות, אבל לפחות שייעדנו את זה קצת, ושכל העניין לא יהיה כל כך ברור וצפוי. מבחינה תסריטאית, דווקא קניתי את הרעיון המרכזי של הסרט (קבוצת אסטרונאוטים נשלחת לשמש הגוססת כדי להטיל עליה פצצת ענק שאמורה להחזיר אותה לחיים ולהשיב תקווה לכדור הארץ, עם כל הבעיות הפסיכולוגיות שיכולות להיווצר במצב הזה), הפריעו לי הדיאלוגים ובניית הדמויות, שלא עניינו אותי לרגע, ולא הבנתי אותן בשום שלב. גם הטוויסט הסופי היה יותר צפוי מזריחת השמש בבוקר.
בקיצור, אני מניח שמי שאוהב סרטי מדע בדיוני פסאודו-אינטלקטואלים (קונטקט עם ג’ודי פוסטר, למשל) ייהנה. מי שאהב את ארמגדון, סביר להניח שיחשוב שמדובר ביצירת מופת, בשביל כל השאר מדובר בסרט בינוני ביותר. עם שחקן אחד מצוין – קיליאן מרפי.

סרט אחר שראיתי השבוע, כהכנה לקראת הסרט שלי, הוא שורטבאס של ג’ון קאמרון מיטשל.
מעבר לכל הדיבורים על סקס ופורנוגרפיה מסתתר סרט חמוד מאוד, ניו-יורקי מאוד (נראה לי, אף פעם לא הייתי שם…), וגם – כן, נו – די סקסי. קטעי הסקס עוברים בסרט הזה בטבעיות מדהימה למדי, ובקלות אפשר לשכוח שלא רואים כאלה דברים בכל יום בקולנוע. אלא שנראה לי שהבמאי והשחקנים עבדו יותר מדי על איך להעביר את המין, ולפעמים נשכח שבין זיון לזיון צריך גם סיפור טוב, ודמויות שיצליחו לא לעלות על העצבים. למרבה הצער, לא כל הדמויות עומדות במשימה, והתוצאה היא סרט מקסים ומושך, שהשאיר אותי עם חצי תאוותי בידי, בלתי מסופק, או כל משחק מילים אחר שתחפצו בו.

וכניגוד לסרט הזה, אבל לא לגמרי בלי קשר, ראיתי גם את מועדון בית הקברות של טלי שמש.
אם בשורטבאס (ואני לא מאמין שאני כותב על שני הסרטים שאלה בכזו סמיכות), נפגשים צעירים הוללים במועדון ניו-יורקי מעוצב למפגשים שעיקרם מין, הרי שכאן נפגשים קשישים ירושלמים, רובם ניצולי שואה, במין מועדון שייסדו לעצמם בפאתי בית העלמין בהר הרצל. טלי שמש הצליחה להוציא מנקודת המוצא המסקרנת הזו את אחד הסרטים הדוקומנטרים הטובים ביותר שנעשו בשנים האחרונות, בעיקר בגלל היחסים המרתקים בין שתי הדמויות המובילות – מיניה -סבתא של טלי, ולנה – גיסתה של הסבתא, שהיא הגיבורה הראשית של הסרט.
מועדון בית הקברות הוא סרט קומי-טראגי, מרגש ובלשון מאוד פשוטה – מהמם. האישיות הכובשת, אך עם זאת קצת בלתי נסבלת של לנה, היא כל כך מרשימה, והסרט נעשה בגילוי לב ובאהבה כזו גדולה, שלא נותר לי אלא להיזכר בערגה בסבותי המנוחות ובחברותיהן המשגעות (תרתי-משמע). המלצתי בחום לאימא ולדודה שלי. אני ממליץ גם לכם לראות את הסרט. ניתן לתפוס אותו מדי פעם בערוץ 8, ובספריות ה-DVD המובחרות.

כמיטב המסורת שהתפתחה כאן בימים האחרונים, הנה שיר הנושא להיום:
Old Man River – Sunshine

(עכשיו אני רק צריך להבין לאן נעלמים השירים אחרי 24 שעות)

כפי שתיארתי לעצמי, מסתבר שאני מפר זכויות יוצרים, לכן השירים נמחקו. אני אמצא פתרון אחר, עד אז, אני שומר על דממה.